אימוץ
חתולים לאימוץ בישראל: איפה מחפשים ומה שואלים
ארבעה מקומות שבהם אנשים באמת מוצאים חתול, וחמש שאלות שכדאי לשאול לפני שאומרים כן.
בישראל אין מחסור בחתולים שמחפשים בית. בעונת המליטות, בעיקר באביב ובקיץ, הקבוצות מוצפות בפוסטים. הקושי הוא לא למצוא חתול, הקושי הוא למצוא את החתול שמתאים לחיים שלכם בפועל, ולא לחיים שאתם מדמיינים לעצמכם.
ארבעה מקומות שבהם אנשים באמת מוצאים חתול
עמותות וצער בעלי חיים
המסלול המסודר ביותר. החתולים שם עברו בדיקה וטרינרית, חוסנו ובדרך כלל גם עוקרו. בדרך כלל יש תשלום סמלי שמכסה חלק מהעלויות האלה.
היתרון האמיתי הוא שמישהו כבר מכיר את החתול. הם יודעים אם הוא מסתדר עם חתולים אחרים, אם הוא נבהל מרעש, ואם הוא מהסוג שמתיישב על הברך או מצפה מרחוק. זה מידע שאי אפשר לקבל מתמונה בפוסט.
קבוצות פייסבוק
כאן עוברים רוב החתולים בישראל, ולא דרך אתרים. יש קבוצות קהילתיות גדולות של אנשי חתולים, ויש קבוצות שמתמקדות בחילוץ ובמצוקה. לאימוץ רגיל, הקבוצות הקהילתיות הן המקום. קבוצות החילוץ עסוקות במקרים דחופים ופנייה של "אני מחפש חתול" נבלעת שם.
החסרון: אין סינון. אתם מדברים ישירות עם מי שמוסר, והאחריות לבדוק היא שלכם. איך מתנהלים שם.
מרפאות וטרינריות
הרבה מרפאות מחזיקות לוח מודעות, או פשוט מכירות מי בשכונה מחפש בית למליטה. זה ערוץ שרוב האנשים לא חושבים עליו, והחתולים שמגיעים ממנו כבר נבדקו.
מי שמאכיל בשכונה
קורה יותר משנדמה. מי שמאכיל חתולי רחוב באזור מכיר את המליטות, יודע מי התרגל לאנשים ומי לא, ובדרך כלל ישמח שמישהו לוקח אחריות. חתול שגדל בחוץ אבל התרגל לבני אדם מסתגל לבית טוב יותר ממה שמצפים.
גור או בוגר
זו ההחלטה הראשונה והיא משנה הכל.
גור דורש זמן. ארבע ארוחות ביום בגיל חודשיים, השגחה על מה שנכנס לפה, והרבה נזק משעמם לוילונות. בתמורה אתם מעצבים את האופי שלו מההתחלה.
חתול בוגר מגיע עם אופי ידוע. אפשר לשאול אם הוא רגוע, אם הוא סובל ילדים, אם הוא מסתדר לבד עשר שעות. הוא גם יחכה הרבה יותר זמן לבית, כי רוב האנשים רוצים גור.
אם אתם עובדים מלא ואין מי שיהיה בבית באמצע היום, בוגר הוא הבחירה הנכונה. אם אתם בכל זאת רוצים גור, קחו שניים. זה נשמע מוזר וזה בדרך כלל פחות עבודה, לא יותר.
חמש השאלות שכדאי לשאול את המוסר
- בן כמה החתול, ואיך יודעים. אם התשובה היא הערכה, זה בסדר. אם התשובה משתנה באמצע השיחה, פחות.
- האם הוא מחוסן ומעוקר, ויש אישור. אם לא, זה לא פוסל. זה רק אומר שהעלות עוברת אליכם.
- האם הוא גדל עם אחים או לבד. גור שגדל לבד לא למד לשלוט בנשיכה, וזה משהו שתרגישו אחר כך.
- איך הוא מגיב למגע ולאנשים חדשים. הדרך הטובה ביותר לדעת היא פשוט לבוא.
- מה הוא אוכל עכשיו. השאלה שנשמעת הכי קטנה והכי מעשית.
על האחרונה שווה להרחיב. החלפת מזון ביום שבו החתול עובר בית, נוסע במכונית ופוגש אנשים חדשים, היא הסיבה לרוב השלשולים של השבוע הראשון. קנו את אותו מזון, ותחליפו בהדרגה אחרי שבועיים אם בכלל.
סימני אזהרה
- מוסר שלא מוכן שתגיעו לראות את החתול במקום שבו הוא גדל
- גור שמוצע למסירה לפני גיל שמונה שבועות
- לחץ להחליט היום, או "יש עוד שלושה שמחכים"
- סירוב להעביר אישור וטרינרי כשטוענים שהוא קיים
מה להכין לפני שהוא מגיע
חדר אחד שקט עם דלת שנסגרת. בתוכו ארגז בקצה אחד, מים ואוכל בקצה השני, ומקום מחבוא אחד. לא צריך יותר מזה בשבוע הראשון, ולפתוח את כל הבית ביום הראשון רק מאריך את ההתאקלמות.
אם יש כבר חתול בבית, החדר הנפרד הופך מהמלצה לחובה. השבוע הראשון בבית מפרט את הסדר.
כמה זה עולה באמת
האימוץ עצמו זול או בחינם. מה שעולה כסף זה ההמשך: מזון וחול מדי חודש, וביקור שנתי אצל ווטרינר לפחות. בשנה הראשונה מתווספים עיקור, חיסונים וציוד בסיסי.
שווה לעשות את החשבון לפני ולא אחרי. חלק גדול מהחתולים שמוחזרים לעמותות מוחזרים בדיוק בגלל זה.
השאלה שכדאי לשאול את עצמכם
לא איזה חתול אתם רוצים, אלא מה הבית שלכם יכול לתת. כמה שעות ביום אף אחד לא נמצא, אם יש לכם חלונות מוגנים, ומה קורה כשנוסעים. שבע השאלות לעצמכם.
ואם אתם גרים בשכירות, שווה לדעת מה אפשר להתקין בלי לקדוח לפני שמבטיחים למוסר שתהפכו את הבית לבטוח.